התפרצותו של האביב הערבי וקריסת משטרים רבים במזרח התיכון מצאה את איראן בשעת כושר מבחינתה לקידום האסטרטגיה המרכזית שלה: יצוא המהפכה וההשתלטות על מוקדי כוח במזרח התיכון.
ראש חץ איראני-שיעי בגולן
כניסתה של איראן לסוריה בוצעה כחלק מתכנית אב מוסדרת להשתלטות על מרחבים במזרח התיכון בהם נוצר וואקום שלטוני, זאת לשם הרחבת מוטות השליטה שלה כמעצמה אזורית עולה. כך קורה בתימן, בחלקים של עיראק ובעיקר בסוריה. זרועותיה הארוכות של איראן נשלחו אל החללים הריקים שמשטרים קורסים במזרח התיכון הותירו מאחוריהם, ואט ואט יצרו "ציר רשע" גאוגרפי אפקטיבי, מסדרון יבשתי המחבר בין טהרן לים התיכון.
השתלטות דעא"ש על חלקים מסוריה בחסות מלחמת האזרחים העקובה מדם שהתרחשה במדינה משנת 2011 וקריסת אחיזתו בהמשך, כתוצאה מריכוז מאמץ אמריקאי ורוסי, שהתקיים אמנם תחת מטריית אינטרסים שונה, איפשר השתלטות אפקטיבית של איראן על שטחים ומוקדי כוח במדינה תוך שהיא נהנית מקבלת פנים חמה מנשיא סוריה אסד שמצא עצמו כמהה לכל תמיכה וסיוע שיאפשרו את שימור שלטונו.
התבססה בסוריה בוצעה באמצעות 'כוח קודס' בפיקודו של גנרל קאסם סולימני המורכב גם משכירי חרב וממערך לוגיסטי יעודי. איראן הקימה בסוריה בסיסים יבשתיים ושדות תעופה תוך שהיא מכניסה אמצעי לחימה מתקדמים. תלותו הגמורה של אסד באיראן איפשרה לה חופש פעולה במדינה הקורסת ואת הפיכתה למדינת חסות המאיימת על ישראל. הסכם אזורי החיץ שנחתם בין רוסיה לארה"ב בנובמבר 2017 אף הביא לכך שכוחות איראנים יכולים להימצא בטווח של 5 ק"מ מהגבול הישראלי בצפון הגולן. כך, בתוך מספר שנים בודדות הפכה איראן ממדינה המרוחקת למעלה מ-1500 ק"מ מישראל למדינה הגובלת עימה בגולן.
התבססותה של איראן בסוריה וקרבתה המשמעותית לגבול ישראל ברמת הגולן נושאת מאפיינים אימפריאליים־מעצמתיים, ומביאה את איראן לראשונה לגבול במדינה מערבית שאינה עוטפת את גבולותיה הטבעיים. הלכה למעשה, ישראל היא כיום המוצב הקדמי של העולם המערבי בעימות העתידי הבלתי נמנע מול איראן, שמצידה תנסה לערער את הלגיטימיות של ישראל בגולן, ולגרור אותה לעימותים מוגבלים.
בעוד שאיראן הנכיחה את האינטרסים שלה במרחב הסורי, מצאה עצמה ישראל בראשית 2018 בעמדת נחיתות כאשר מול גבולה בגולן נוצר ראש חץ איראני-שיעי.
נוכחות איראנית בסוריה מסכנת את שלום העולם
האיום האיראני חדל מזמן להיות עניינה הבלעדי של ישראל. בעצם השתלטותה על אזורים ומדינות קורסות, בקריאת התיגר שלה על סעודיה, בהקמת בסיסים צבאיים בסוריה ובפיתוח טילים בעלי יכולת הגעה לאירופה, ואולי בעתיד לארה"ב – איראן הופכת להיות איום משמעותי על העולם המערבי.
מהגבול השקט ביותר ב־50 השנים האחרונות, הפך הגבול בגולן בהדרגה לנפיץ ביותר; מגבול עם סוריה הפך בפועל לגבול עם איראן בחסות רוסית. בהשוואה לתקופה שקדמה למלחמת האזרחים בסוריה, נפגע חופש הפעולה של ישראל במרחב. התבססותה של איראן בסוריה הביאה איתה השלכות דרמטיות על משוואת האיזון האזורית ועל בטחונה של ישראל בפרט. גבול ישראל סוריה שמאז מלחמת יום הכיפורים בשנת 1973 נשמר בו איזון הרתעתי, שינה את פניו.
לא יהיה זה מופרך להניח כי ניסיונות איראן לאתגר את ישראל בגולן לא ייעצרו באירוע בודד. מדובר בחלק ממהלך איראני כולל שתכליתו לגרור את ישראל מעת לעת לעימותי גבול, להחליש את מעמדה הריבוני בגולן, ואולי בעתיד, כשתתבסס עוד יותר בסוריה והשעה תהיה לה נוחה, אף לגרור אותה לעימות נרחב.
האיום של גורמים ג'יהדיסטים קיצוניים, ובניהם איראן, על המזרח התיכון, צריך להדיר שינה מכל מדינה ששלום ויציבות עולמית יקרים וחשובים לה. נוכחות איראנית בסוריה ובפרט, בסמוך לגבול ישראל בגולן מסכנת מיעוטים רבים החיים במרחב ובהם, דרוזים, נוצרים וכורדים. היא מסכנת את יציבות ממלכת ירדן וכאמור את בטחונה של מדינת ישראל. עשרות שנים ניסו גורמים שונים לקדם נוסחת שלום ישראלית סורית במסגרתה תיסוג ישראל מרמת הגולן. כיום ניתן רק לדמיין כיצד היה נראה האזור לא היה נמסר הגולן לסוריה: לוחמים איראנים ומיליציות שיעיות היו משקיפים על ישראל ועל ממלכת ירדן ממרומי הגולן בעוד רגליהם טובלות בכנרת, זאת לאחר שרצחו את המיעוטים שנקרו בדרכן.
במצב הנוכחי, תסריט של מלחמה בין איראן לישראל אינו מופרח כלל. המציאות מלמדת כי רוב העימותים הצבאיים האחרונים שישראל נגררה אליהם החלו מתקריות גבול טקטיות שהובילו ללחימה ארוכה. המשך ההתבססות איראן בסוריה והתגרותה בישראל, בין ישירות ובין באמצעות שלוחותיה, דוגמת חיזבאללה, עלולה להוביל לעימות צבאי. אלא שעימות צבאי שכזה לא יהיה דומה לעימותי הגבול האחרונים שהיו לישראל בגבולה הצפוני.
עימות צבאי בין איראן לישראל עלול לגרור עימו השלכות בינלאומיות רחבות, מעבר לעימות בין שתי המדינות עצמן. ארה"ב, התומכת בישראל, ורוסיה, הרואה בסוריה שקטה ויציבה ערבות למימוש עומק אסטרטגי, עלולות למצוא עצמן בניגוד אינטרסים ובעימות עקיף שעלול להיות בעל השלכות לעולם כולו. עמידתן של רוסיה וארה"ב בשני צדדים מנוגדים עלולה להצית מחדש מאבק בין גושי דוגמת זה שהתרחש ברקע מלחמות בשנות ה-60 וה-70.
ריבונות ישראל בגולן משרתת בצורה המיטבית את האינטרס האסטרטגי של רבות ממדינות העולם בכלל – ושל מדינות האזור בפרט – לעצור את המשך ההשתלטות של איראן על המזרח התיכון. לעולם יש אינטרס מובנה למנוע את התבססות איראן בסוריה באופן המאיים על ישראל ועלול להצית עימות צבאי שיגרור אליו את האזור כולו להיות ויהיה בעל השלכות רוחב בינלאומיות.
הפעולה הנדרשת
הבחירה כעת היא בין שתי חלופות:
- המשך אי־ההכרה בריבונות ישראל ברמת הגולן, ובכך חיזוק הלגיטימציה האיראנית להמשיך לאתגר את ישראל בגולן באמתלה של "שחרור שטח כבוש", כך מוגדר הגולן על-פי הדין הבינלאומי.
- התייצבות של ארה"ב והקהילה הבינלאומית לצד ישראל במאבק לבלימת השתלטותה של איראן על המרחב, על ידי הכרה בינלאומית בריבונותה ברמת הגולן.
המשך ריבונות ישראלית בגולן והכרה בינלאומית בה הוא אינטרס של כל אלה הרואים לנכון לבלום את ההשפעה ההולכת וגדלה של איראן במזרח התיכון ולרסן את פוטנציאל התוקפנות הקונבנציונלית שלה ושל שלוחותיה ברמת הגולן נגד ישראל וירדן. על העולם לפעול לגידור של פוטנציאל התוקפנות הקונבנציונלית של איראן ומניעת יצירה של ציר יבשתי בין טהרן לים התיכון באמצעות גניזה בינלאומית סופית של השאיפה האיראנית-אסדית להשתלט מחדש על הגולן הישראלי, ששטחו פחות מ-1% מהשטח של מה שהיה פעם סוריה.
לצד זאת, ניסיון הבלימה של פוטנציאל התוקפנות הקונבנציונלית של איראן צריך להתרכז גם במרחביה של סוריה עצמה ונראה כי בעניין זה אין פעולה אסטרטגית אפקטיבית יותר מאשר יצירת חזית כורדית פרו-מערבית במרחב הסורי. התעצמות כורדית בסוריה תגדיל את הסיכוי להפוך את סוריה מגורם עוין הפעיל נגד ישראל למרחב מבוזר ומוחלש באופן יחסי.
