מדיניות ארה"ב
החשיבות שרואה ארה"ב בהמשך הנוכחות הישראלית ברמת הגולן מקבלת ביטוי כבר לאחר מלחמת יום הכיפורים באוקטובר 1973, אז כבשה ישראל שטחים מתוך סוריה שנמצאו מזרחית לקו הפסקת האש שנקבע לאחר מלחמת ששת הימים וכונה "הקו הסגול". במאי 1974 נחתם הסכם הפרדת הכוחות בין ישראל לסוריה במסגרתו נסוגה ישראל וחזרה אל "קו הסגול" וכן נקבע אזור חיץ בין שתי המדינות לאורך הצד המזרחי של הקו, בצד הסורי. סעיף א' של הסכם הפרדת הכוחות קובע: "ישראל וסוריה ישמרו בקפידה על הפסקת האש ביבשה, בים ובאוויר, ויימנעו… מכל פעולות צבאיות אחת נגד רעותה".
מספר חודשים מאוחר יותר, בשנת 1975, קיבל ראש הממשלה רבין מכתב מנשיא ארה"ב ג'רלד פורד ובו הכרה אמריקאית בחשיבות הביטחונית של רמת הגולן לישראל. במכתב פורד נכתב:
"ארה"ב תומכת בעמדה כי הסדר כולל עם סוריה במסגרת הסכם שלום חייב להבטיח את בטחונה של ישראל מפני התקפה מרמת הגולן. עוד תומכת ארה"ב בעמדה כי הסכם שלום צודק ובר קיימא, שהיה ועודנו מטרתה, חייב להיות מוסכם על שני הצדדים. ארה"ב אמנם טרם גיבשה עמדה סופית בשאלת הגבולות אך לכשתעשה כן, היא תעניק משקל גדול לעמדת ישראל לפיה כל הסכם שלום עם סוריה חייב יהיה לכלול הישארות של ישראל על רמת הגולן".
עם השנים נשכח תוקפו של מכתב פורד ובתחילת שנות ה-90 החלו מגעים בין ישראל לסוריה, בתיווך אמריקאי במסגרתם רה"מ ישראל באותה העת, יצחק רבין, הביע בפני מזכיר המדינה האמריקאי, וורן כריסטופר, את נכונותו לסגת מרמת הגולן במסגרת הסכם שלום עם סוריה. הסכמה שזכתה לכינוי "הפיקדון של רבין".
בקיץ 1996 ביקש ראש הממשלה בנימין נתניהו מיועצו המדיני דורי גולד לבחון את מעמד הפיקדון שנתן רבין לאמריקאים, אותו אף אשרר לימים שמעון פרס, שכיהן כראש הממשלה הזמני לאחר הרצח של רבין. לאחר התייעצות פנימית ושיחה עם שר החוץ כריסטופר הובהר לצד הישראלי כי בעיני האמריקאים ההבטחה של רבין לא הייתה בעלת כל מעמד רשמי, אלא כזו שנאמרה על-פה והתייחסה לתסריט היפותטי, ולפיכך אינה מחייבת. נתניהו ביקש מהממשל האמריקני הבהרה בכתב שלפיה ישראל אינה כפופה להבטחה של רבין בעניין הגולן; עוד ביקש נתניהו אשרור בכתב של ההתחייבות שניתנה ב'מכתב פורד' לראש הממשלה רבין בשנת 1975. שבועות ספורים לאחר מכן העבירו האמריקנים מסמך ובו אשרור התוכן שב'מכתב פורד', כשהוא חתום על-ידי שר החוץ כריסטופר. יחד עם מסמך זה הגיע גם מסמך נוסף: האמריקאים אישרו בכתב כי ההבטחה של רבין בעניין הגולן כפיקדון, נעדרת כל מעמד מחייב.
ממשל טראמפ
בחירתו של דונלד טראמפ לנשיא ארה"ב יוצרת הזדמנות לפתיחה מחדש של שאלת ההכרה בריבונות ישראל ברמת הגולן. בפגישת העבודה הראשונה של נתניהו עם הנשיא טראמפ, שנערכה בבית הלבן בפברואר 2017, ביקש נתניהו מטראמפ כי ארצות-הברית תכיר בסיפוח רמת הגולן למדינת ישראל. נתניהו ציין כי "נשיא ארה"ב לא הגיב בתדהמה לבקשה זו".
במובן הרחב, בפני ישראל עומד אתגר לנסח מחדש את האסטרטגיה שלה בכל הקשור להבטחת ריבונותה בגולן, ולשכנע את ממשל טראמפ בדבר קיומו של קשר גורדי בין ריבונות ישראלית בגולן לבין ריסון שאיפותיה של איראן במזרח התיכון. הנשיא טראמפ מבין היטב את הסכנה הנשקפת לאזור מאיראן, הוא נסוג בצדק מהסכם הגרעין עם איראן וניכר כי הוא גם מכיר היטב בצורך לאזן את המשוואה שנוצרה בעקבותיו.
ממשל טראמפ מביא עימו ראייה אזורית שונה על המזרח התיכון המאפשרת את קידום ההכרה האמריקאית בריבונות ישראל ברמת הגולן. ביטול הסכם הגרעין המביש עם איראן וההכרה האמריקנית בירושלים בירת ישראל תוך העברת מקום מושבה של השגרירות הם סימנים המעידים על תפיסה שונה לגמרי של הממשל האמריקני את אתגרי האזור. יש לדבר על הפיל הגדול שעוד נמצא בחדר: המענה האסטרטגי האמיתי להתבססות האיראנית בסוריה הוא חשש מהכרה אמריקנית בריבונות ישראלית ברמת הגולן.
דוקטרינת טראמפ שיושמה בעצם ההכרה של ארה"ב בירושלים כבירת ישראל, רואה בהכרת במציאות בשטח כלי חשוב בנטרול מוקדי מחלוקת המונעים התקדמות בפתרון הסכסוך. דוקטרינה זו ניתנת לאימוץ ביתר קלות על רמת הגולן, מקום בו ישראל מקיימת שליטה אפקטיבית כבר למעלה מיובל שנים. יש לעשות מאמץ עליון להביא להכרה כזו במשמרת של הנשיא טראמפ, הן כהחלטה נשיאותית והן כאקט סמלי של הקונגרס.
בנוסף, הפוטנציאל הקיים בממשל טראמפ לניהול דיון קונסטרוקטיבי עם רוסיה לגבי המזרח התיכון, וכן תלותו המוחלטת של אסד ברוסיה, יכולים לשרת את האינטרס הישראלי בגולן. על ישראל לחתור לתיאום אינטרסים עם ארה"ב ורוסיה בנוגע להסדר "היום שאחרי" המלחמה בסוריה, ולפעול בכל דרך כדי להנכיח את צרכיה בשיח הבין־מעצמתי בכל הקשור לעתיד סוריה ומשטר אסד.
הכרה אמריקאית בריבונותה של ישראל בגולן היא הזדמנות היסטורית לקיום הליך תיאום ציפיות מחודש מול הקהילה הבינלאומית, בהובלת הממשל האמריקאי והקונגרס, לא רק בנוגע לחלופות השליטה במרחב שבין פאתי קוניטרה לכנרת, אלא בהקשר כולל של ייצוב האזור. ישראל נמצאת בנקודת זמן ומקום אופטימליים לצורך השגת הישגים היסטוריים שעיקרם ביטול "קדושת" גבולות 67', הפנמת הצורך בשינוי גבולות באזור ובשרטוטם מחדש בהתאמה למציאות העכשווית. הצלחתה מותנה ביכולת מנהיגותית להכיר בגודל השעה, לנווט אל מחוץ לאזור הנוחות ובסביבת אי־ודאות, ולנסות להשפיע על הנעשה באזור כדי ליצור משוואה מדינית־ביטחונית חדשה.
***
הבטוחה האסטרטגית הנדרשת היא "פיקדון אמריקאי" כולל בנוגע לגולן, לרבות הבטחה נשיאותית וחקיקה בקונגרס האמריקאי, שתבטיח את השליטה הישראלית שם. ההישג הנדרש והאפשרי לישראל הוא לעדכן את העמדה הבינלאומית, ולאשרר ולשדרג את העמדה האמריקאית ביחס לגולן.
