מקרב האפשריות לשיתופי פעולה באזור, שיתוף פעולה ישראלי-כורדי משקף אולי יותר מכול, ברית אפשרית בין שני עמים נחושים ודחויים במזרח התיכון, החולקים אינטרסים משותפים, בעלי היסטוריה של שיתוף פעולה ונעדרי כל סכסוך דתי או תרבותי.
בנסיבות שנוצרו באזורנו בשש השנים האחרונות הייתה התכנות להקמה של ישויות מדינתיות או אוטונומיות חדשות, שלאוכלוסיות שלהן אין סכסוך דתי או היסטורי עם מדינת היהודים בפרט ועם המערב בכלל. אפשר למנות בישויות אלה את קבוצות המיעוט שחלקן חסו תחת המדינה הסורית הקורסת כגון הכורדים, הדרוזים, הנוצרים (ובנסיבות מסוימות אפילו העלאווים). לשיתופי פעולה ולתמיכה בקבוצות אלה ייתכנו השלכות חיוביות עבור ישראל, כמו גם עבור המערב בכלל וארצות-הברית בפרט, ויש להמשיך ולעקוב אחר אפשרות התממשותן בעתיד. גם אם מסתמן שאסד, בסיוע מאסיבי רוסי-איראני, החזיר את שליטתו לאזורים נרחבים בסוריה, הרי מצב זה הינו מלאכותי ושברירי ונשען כולו על כוחות שהם מחוץ למרחב הסורי הטריטוריאלי.
שיתוף הפעולה בין ישראל למיעוטים במרחב הסורי-עיראקי צריך להתבסס על העיקרון שטבע בן-גוריון: "קואליציה של מיעוטים במזרח התיכון". בבוא ישראל לבחון שיתוף פעולה כזה עליה להבין את הפוטנציאל של שיתוף פעולה ארוך-טווח עם מיעוטים אלה, לבחון את יכולת ההשפעה שלהם בשמירה על הביטחון בגבול ישראל-סוריה, וכן את יכולתם לשמש משקל נגד לגורמים רדיקליים ג'יהאדיסטיים באזור העוינים את ישראל.
שיתוף פעולה במודל של "קואליציית מיעוטים" טומן בחובו לא מעט סיכונים. התערבות פומבית של ישראל בצדדים המעורבים במלחמת האזרחים בסוריה עלולה לחשוף אותם לסכנה ולגבש נגדם אויבים נוספים. שיתוף פעולה שלהם עם ישראל עלול לפגוע בלגיטימיות שלהם בקרב מדינות במזרח התיכון. כמו כן, בהינתן שמרבית הקבוצות בסוריה אינן מאורגנות במערך מדינתי ושמדובר בקבוצות מיעוט המחליפות נאמנויות בהתאם לשינויים בשטח, לא יהיה קל ופשוט לגבש מערך יחסים אסטרטגי בין ישראל לבין קבוצות אלה.
מקרב האפשריות לשיתופי פעולה באזור, שיתוף פעולה ישראלי-כורדי משקף אולי יותר מכול, ברית אפשרית בין שני עמים נחושים ודחויים במזרח התיכון, החולקים אינטרסים משותפים, בעלי היסטוריה של שיתוף פעולה ונעדרי כל סכסוך דתי או תרבותי.
ברית אינטרסים בין ישראל לקבוצות מיעוט במזרח התיכון אינה רעיון חסר תקדים. בחמישים שנות קיומה הראשונות יצרה ישראל בדרכים מדרכים שונות בריתות ושיתופי פעולה אסטרטגיים: עם איראן, כמיעוט מוסלמי שאינו ערבי, עד נפילתו של משטר השאה בשנת 1979; עם הכורדים, בעיקר בשנות השישים והשבעים; עם הנוצרים המארונים בלבנון בשנות השבעים והשמונים; וגם עם הטורקים, עד עלייתו של ארדואן לשלטון.
עמידתה של ישראל לצד מיעוט, קבוצה או ישות בהתהוות אינה חייבת בהכרח להיות ברובד הגלוי. שיתוף פעולה כזה יכול להתקיים ברובד סמוי, כשישראל מסייעת בידע, בטכנולוגיה, במודיעין ובקידום עניינים דיפלומטיים – אך נהנית מהכרה של אותן ישויות מתהוות בזכות ההגדרה העצמית של העם היהודי ובמימוש של זכות זו במדינה יהודית ריבונית במזרח התיכון, בערבות לביטחונה ואולי אף בקידום אינטרסים נוספים דוגמת הכרה (דה-יורה או דה-פקטו) בריבונות ישראלית בגולן.
מהלכים כאלה לא היו אפשריים במציאות האזורית טרם פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה. על ישראל לפעול להגשמתם ולראותם כהזדמנות היסטורית לעיצוב מציאות חדשה בכל הנוגע למעמדה של ישראל באזור ולהכרה – בה ובגבולותיה ברי-ההגנה.
